היתרונות של למידה מסוג כזה היא האפשרות שלא לאבד אותו, לא להשאיר אותו בטראומה, באמונה שמערכת החינוך היא מערכת כושלת : “המקצועות שלא שונו מהפלמח, כסתח על גבי כסתח” הוא פתאום לא ירגיש מיותר, “הבנתי הכל ואו ישבתי שם סתם מיותר כמו הסיכה על הכיפה של חנוך דאום”
אחד מהדברים החשובים ביותר הוא לתת לתלמיד את התחושה של מסוגלות, להאמין בעצמו ואם טונה יכתוב שיר מחאה לדוגמא על נושא מסויים זה ייתן לו להרגיש שייך, מחובר, מעניין

(קבוצה חלופית: אלעד בר אריאל, קארין ביטון, מירב).

אולם יחד עם שיטה מצויינת זו של הערכה חלופית החיסרון הוא כי היא לא מתאימה לכל אחד בדיוק כמו שהערכה מסורתית לא מתאימה לכל אחד. ייתכן שאם הרווחתי את טונה אני אפסיד תלמיד אחר. יחד עם זאת אני חייבת לזכור שאינני יכולה לקחת על כתפיי את המורכבויות של כל תלמיד עם היתרונות והחסרונות שלו ואל לנו לחשוש כל הזמן מאיבוד או רווח של תלמיד זה או אחר.

א. ראשית נבדוק מהם צרכיו של התלמיד ותחומיי העניין שלו, נבנה סילבוס (שלא בהכרח נצמד לספרי הלימוד שלו), נבנה סדר עדיפויות אינטלקטואלי ונפרט מה הם היעדים המפורשים. הדגש יהיה על בסיס הקישורים האישיים של התלמיד, אין צורך בלמידה עמוסה בתכניים לימודים, הדגש הוא על למידה איכותית ומעמיקה, אשר התלמיד יישם בדרכי הוראה שונות.

למידה דפנרציאלית, כל תלמיד בכיתה ילמד בהתאם ליכולות שלו ולתחומי העניין, עצם העובדה שהתלמיד לומד מתוך עולמו האישי, חוויות הלמידה תהיה איכותית יותר עמוקה ומשמעותית יותר ומתאימה עבורו, בכך נוכל לצמצם את התסכול וחויותיו השליליות של התלמיד.

שיטה זו מקשה על המורה, תהליך העבודה של המורה הוא מורכב יותר, אישי יותר ומצריך משאבים רבים יותר. על המורה להכיר היטב את התלמיד על מנת ליצור עבורו תוכנית לימודים אישית. דרוש זמן רב יותר מצד המורה בשל מורכבות התהליך (הכרת התלמיד, בנית תוכנית לימודים, בדיקה שונה לכל תלמיד, בנית מחון).