ניתן לטעון כי דרך הלימוד הינה הסמפטום ולא מקור הבעיה המרכזית בחינוך שהיא למעשה הרלוונטיות של החומר הנלמד. קשה מאד לרתום את התלמידים להתמודד עם קשיים ובעיות כאשר בתוך תוכם הם אינם חושבים או מאמינים כי נושאי הלימוד חשובים להם להמשך חייהם.   שיטות לימוד אשר דורשות מהתלמידים להתאמץ ולהתעמק עם סוגיות בחומר הנלמד  ייתכן שלא יזכו כלל לשיתוף פעולה. התלמידים עלולים לא לשתף פעולה עם שיטה שכזו.

היתרונות בשיטה זו הוכחו בצורה מדעית כדרך אשר מאפשרת לתלמידים להבין ולהטמיע את החומר. ניתן להבין מהמחקרים כי "אפילו" לצורך המבחן נתרם התלמיד בצורה טובה יותר. יתר על כן, בדרך זו נתרמים התלמידים בידע אשר מוטמע בצורה מיטבית תוך כדי פיתוח יכולות וכישורי חיים אשר יאפשרו להם להתמודד עם אתגרים בהמשך חייהם כבוגרים.

צמצום חומר הלימוד והתמקדות ברעיונות ובנושאים העיקרים של חומר הלימוד. התמקדות זו מאפשרת העמקת הידע בנושאים מסוימים אשר עדיפה על כיסוי חומר רב בצורה שטחית. שיטת לימוד שכזו אינה הוראה כי אם למידה ומאפשרת לתלמידים לפתח כישורי חיים הנחוצים להם כל כך בעתיד. ילדים עם צרכים מיוחדים יוכלו לקבל התמקדות בפחות נושאים על מנת להתאים את חומר הלימוד לוצריכהם.