מורות קראו לי מעופף
יושב לי בכיתה ומתופף
ג'אנספורט, ראסטות ומשאף
שם ראש וחורפ, (הארדקור) שהכל ישרף
זה עוד בוקר בי"א, על הכיף כיף
עייף, בחנו אותי על "Had, Has, Have"
כשעמדתי על שלי אמרו לי "שב, שב, שב"
טקסט, טקסט, אין לב, אין ממה להתלהב
והראש על הבנות והמחשב
כשהדלת נטרקת והכיתה משתתקת
למדנו איך לנתק את המחשבות
ככה שבשקט בשקט נוצרה צלקת, צלקת
שלרפא אותה לקחו שנים רבות
יצאתי לחיים ברגליים יחפות
אני שורף שנים יפות בתוך כיתות שקופות
אני זוכר את הימים
אני זוכר המון תקופות טובות
ובעיקר איך למדנו לכבות
בובות בובות…

"אהלן גברת טונה, הוא בסה"כ בסדר
ילד גבר, לא מעבר, הוא בסה"כ בסדר
הממוצע שלו ממוצע, הוא לא כל כך מקשיב
אם הוא יכול להתעניין יהיה מגניב, אה כן
הוא מאחר, הוא מדבר, הוא מקשקש, הוא מצייר
הוא מסרב להתבגר, הוא מסתגר
הוא יכול להשתפר, הוא יכול להתדרדר
העיקר שהוא בוחר את הנתיב שהוא בוחר"
שעות על גבי שעות נפלתי שמה בין הכיסאות
מאמין לכל נכשל, אומר "אמן" לתוצאות
לקחתי אחריות על השגיאות
היום מפנה בחזרה ת'אצבעות
על החומר שיריתם במטח
המקצועות שלא שונו מהפלמ"ח
הכסת"ח על גבי כסת"ח
כך למדנו בעיקר איך לצבור חובות
להסתדר על המדף ולקוות
בובות בובות…

ולא מזמן כשהרגשתי מאוד "דאון"
הקשבתי ל"דוג פאונד"
לשכוח קצת מכל המחשבות שפתאום באו
הבנתי הכל, ואו, ישבתי שם סתם
מיותר כמו הסיכה על הכיפה של חנוך דאום
איך תלמדו אותי לסמוך על עצמי, לחתום על חוזים
לקלוט תרגשות שבפנים, לבנות יחסים
איך אדע לחיות בשלום? איך תלמדו אותי לחלום?
אתם לא יודעים חלום מהו
הייתי שם מליון פאונד
שכל עוד הם ימשיכו לצפצף באותו סאונד
ככה ישמע גם העתיד שלי
אז המילים שלי הן כמו אגרוף לראש, פאו!
תודה לאל אני לא עוד רובוט
שתלמדו אותו לקרוא פקודות, שלום ורוב תודות
כשתחתוך את החוטים אז תבין
שבפנים יש מיליון תשובות
בובות בובות…