היתרונות במענה שגיבשנו הינו טמון בכך שאנחנו מאפשרים “לצבוע” את אופן הלמידה של התלמיד לפי ראות עיניו של המורה, ובלבד שבתום תהליך הלמידה יוכיחו לנו תוצר מעמיק כלשהו בנושא הנלמד.

יתרון נוסף לאפשר לילד כמו טונה למצוא עניין גם בתחומים שהם פחות בראש מעייניו.

יבנוסף אפשר לחלק את הכיתה לקבוצות ולמצוא תלמידים אשר ” באותו ראש” עם טונה, ובנוסף להגשה של תוצר צהליך הלמידה אל צוות ההוראה, יבצעו אחד עבור השני הערכת עמיתים, אשר תיהיה גם היא הליך למידה בפני עצמו.

חסרון העיקרי הוא שאנו סומכים על התלמיד שיעשה, יעבוד ויעשיר את הידע שלו בעיניים עצומות, אשר ידוע לנו כי  תלמידים, במיוחד תלמידים אשר משתעממים בקלות יכולים “לנדוד” ולעזוב את תהליך הלמידה עך פי גחמותיהם (ולשם מניעת מקרים כאמור נאלץ להחזיר את הפיקוח מהדלת).

1. פיתוח יחידות למידה משותפות למורים ברחבי המחוז/ בתי הספר השונים, הייחודיים לתלמידים כמו פורסט גאמפ המשולבים בכיתה רגילה.

2. התמודדות משותפת של המורים, ולא התמודדות של כל מורה בנפרד עם האתגרים הקשים בשילובו של תלמיד מסוגו של פורסט גאמפ.

3. שיתוף נסיון רחב מהשטח, ולימוד לקחים מפועלם של מורים אחרים.

הרעיון נשמע יפה מאוד ואפילו אוטופי. הלוואי ותמיד נוכל להיות במקום בו נוכל לאפשר למורים להיות חוקרים ושימצאו לכל תלמיד את תוכנית המייטבית לו. בהתחשב בכך שהקטוגריה המופיעה כאן היא מיימד הזמן לצערי אני לא רואה איך הזמן עומד לטובתנו בעניין ומאפשר את כל זה. בטח לאור תיקון חוק 11 שמגדיר שילוב של תלמידים רבים כגון פורסט גאמפ.

אני כן מאוד מתחברת לעבודה רוחבית של צוות חשיבה המאפשר פתרון פרטני לכל ילד. גם למידה בין בתי ספר שונים נשמעת נהדר והייתי שמחה מאוד אם היינו מצליחים לייצר שיתןף שכזה

1. כל תלמיד “מיוחד” עומד בפני עצמו, וככל הנראה, פתרונות המתאימים לתלמיד מסוים לא יתאימו בהכרח עבורו.

2. יצירת מסלול חלופי למסלול הכיתתי אשר עלול להוביל לתיוגו השלילי של פורסט.

3. הזמן לא באמת ייחסך, שכן יהיה על כל מורה ללמוד מטריה חדשה וליישם אותה. עד שהמורה יהפוך להיות “מקצוען” ביישום הפתרון, ככל הנראה “יישרף” זמן רב.