המענה הפדגוגי לטונה יהיה דומה לפורמט גאמפ במובן של שימת דגש על מושגים רחבים והבנייה אקטיבית של משמעות. לא רק ידע הבנה ויישום אלא הכרה בכך שלתלמיד יש מגוון יכולות וכישורים ולכן ניצור עניין ע״י תשומת לב למיומנויות קוגניטיביות ומיומנויות למידה, כשירויות חברתיות וניהול משאבים כפי שהיה רוצה טונה:״תלמדו אותי איך לסמוך על עצמי… לקלוט תרגשות שבפנים, לבנות יחסים״.

כיוון שטונה מתקשה בלשבת בכיתה ולשנן שיטת לימוד אחרת אשר תשים דגש יותר על מיומנויות שונות ופחות על ידע אכן תתאים לו יותר.

יצירת עניין, העלאת מוטיבציה לתלמיד ונתינת כישורי חייים שילכו איתו הלאה מעבר לתקופת לימודיו

החיסרון היחידי הוא שלימוד החומר יהיה חלקי ועל התלמיד יהיה להיות אחראי וללמוד ולהשלים חומר לבדו. כמובן שניתן לראות בכך גם יתרון שכן אנו מקנים לו את ערך הלמידה העצמית והאחריות

1) תלמידים שכמות החומר “גדולה עליהם” ובעקבות זאת “מאבדים” אותם, יקבלו כלים ללמידה עצמית ויחוו הצלחה והבנה של החומר בתחום מסוים. וזה ישליך על המסוגלות שלהם להתמודד עם חומר אחר שלאו דווקא נלמד בכיתה.

2) הבחנה בין עיקר לתפל.

1) אין זמן להתעמק בכל החומר אלא נאלצים לבחור באילו נושאים נעמיק ובאילו לא, ולעשות הבחנה בין עיקר לתפל.

2) תלמידים חכמים, שמבינים מהר, לא זקוקים להתעמקות ויכולים להתקדם בחומר מהר יותר בכיתה ולכן אולי אפילו ישתעממו. במקרה הגרוע יכולים ל”אבד” אותם והם יכולים להוות גורם מפריע בשיעור.