על פי הגדרתו של גרדנר (1983 ,Gardner), אינטליגנציה היא היכולת לפתור בעיות או לעצב תוצרים הזוכים בהערכה במסגרת תרבותית אחת או יותר. לטענתו של גרדנר קיימות לפחות שמונה אינטליגנציות אנושיות הקיימות, במידה זו או אחרת, אצל כל אדם – כך שלכל אחד יש פרופיל אינטליגנציות ייחודי. לפיכך – לא תיתכן דרך אחת ויחידה המתאימה ללמד את כולם. גישתו של גרדנר צמחה כאנטי-תזה לגישה הביהוויוריסטית (בה האינטליגנציה נתפסת כתכונה קבועה). לפי גישתו של גרדנר הקוגניציה (IQ), אינה קבועה והיא מתפקדת בפעולת גומלין עם האינטליגנציות האחרות. לפיכך, התפיסה היא שניתן לשנות יכולות על-ידי ניסיון ולמידה תוך מיזוג אינטליגנציות אחדות.

התפיסה הפדגוגית המונחת בבסיס גישה זו נקראת הגישה הקונסטרוקטיביסטית אשר מדגישה את אחריות הלומד בהובלת תהליכי ההבניה ועיצוב הידע, המושגים והמיומנויות (בניגוד למצב בו המורה יוצק את ה-ידע למוחו של התלמיד). אולם גם מורים שופעי כוונות טובות נמצאים מול אתגרים ביישום בעיקר בגלל העובדה שאנו נמצאים בעולם של סטנדרטים מדיניים ושל בחינות עתירות סיכון. נקודת המוצא היא שכל המחקרים בעולם יהיו חסרי משמעות אם לא תוכלו לראות את השפעתם בכיתה שלכם עם התלמידים שלכם.

במהלך השיעור נבחנו עמדות רווחות לגבי המכשולים העומדים בפני תכנון*, הוראה והערכה וניסיתם לחשוף את התפיסות השגויות העומדות ביסודן. אני לא מצפה שתקבלו את הדברים שהועלו-  בעיניים עצומות! אמנם… "כיסינו את החומר" – א-בל נעמיק, נדון, נתווכח ונבחן את התהליכים במהלך כל הסמסטר. נלמד ונתנסה ברמות שונות של הבנה ונכיר כלי הערכה שונים המתאימים להעריך יכולות אלה. כך, אני מאמינה, תוכלו כמורים לקבל החלטה מושכלת אם לקבל (…או לדחות) כלי הערכה מסוגים שונים בסביבת ההוראה שלכם.

*מתוך:  ויגינס, ג', ומקטאי, ג' (2013). הבנה בכוונה – תכנון שיעורים עתירי הבנה. הוצאת מכון ברנקו וייס. עמ' 361-384.