טונה מבקר את הגישה המתיחסת לכל התלמידים אותו הדבר. גישה בה הלמידה היא פסיבית – אין מקום להבעה רק לשבת ולהקשיב. מה שחשוב הוא הממוצע כלומר דגש על הערכה יחידנית וללא התיחסות למגוון יכולות. הוא מדבר על הקושי לשבת בכיתה מבלי להביע את דעותיו ורק להקשיב ועל הביקורת השלילית שהוא קיבל מהמורה.

המענה אותו נתנו לפורסט גאמפ מתאים גם לטונה. עבודה קבוצתית, בקבוצות קטנות, על פרויקטים ודיונים.

היתרונות בשיטת לימוד זו הן בכך שטונה יוכל להשתתף, להביע את דעותיו ולמצוא את הנקודות החזקות שלו בלימוד הקבוצתי ובפרוייקטים שונים. הוא יפתח יכולות נוספות כמו היכולת להתדיין וחשיבה ביקורתית. היצירתיות שלו תוכל לבוא לידי ביטוי ולתרום לחברים הנוספים בקבוצה.

גם במקרה של טונה החיסרון בגישה זו הוא שיש צורך ביחסים טובים בין האנשים בקבוצה כמו גם רצון להשתתף אחרת גישה זו לא תהיה יעילה.

התפיסה עמה התמודדנו היא התפיסה לפיה על המורה להכין את התלמיד למבחן הבגרות, ולא להגיע להבנה עמוקה.

עבור תלמיד כמו פורסט גאמפ נחתור לשלבו בעבודה קבוצתית, בקבוצות קטנות, על פרויקטים ודיונים המכינים לבגרות, ולא להכינו בדרך של שיעורים פרונטליים.

לפתרון שהעלנו ישנם מספר יתרונות. ראשית, לימוד באופן של פדגוגיה אותנטית מעלה את החשיבה מסדר גבוה ונמצא כי סוג זה של למידה מעלה את ציוני התלמידים ככלל, ובפרט את אלו של התלמידים החלשים.

בנוסף, למידה בקבוצה תשפר לא רק את ביצועיו של פורסט גאמפ, אלא תשפיע לטובה על שאר חברי הקבוצה שהינם חזקים יותר,גם מבלינה פדגוגית וגם מבחינת ההתמודדות עם השונה.

החסרון בגישתנו הוא שסוג זה של עבודה תלוי בקבוצה, וביחסים החברתיים בה ועל כן עשוי שלא להיות אפקטיבי.