טונה מצטייר כתלמיד מתוסכל, מרגיש שאינו מפיק דבר מבית הספר וזמנו מתבזבז, אין בלמידה המסורתית והמיושנת רלוונטיות עבורו. לא רוצה להיות חלק ממערכת שמתייגת אותו, ממשמעת וממסגת אותו והופכת אותו לאובייקט חסר אינדיווידואליות.

לתלמיד כזה היינו מציעות למידה דיפרנציאלית הנמדדת בהערכה חלופית. למידה זו יכולה להעניק לו מקום כסובייקט ולא כאובייקט ועולמו האישי יכול לבוא לידי ביטוי ולהפוך את הלמידה לרלוונטית ומחוברת. ניתן לייצר עבורו מסגרת שמשלבת התנסות וחוויה אקטיבית שתהפוך את הלמידה למשמעותית יותר וכמו כן לאפשר ביקורת על המערכת ולמידה רפלקטיבית.

החסרונות הן בעיקר מערכת שאינה מורגלת בסוג כזה של למידה ומשאבים רבים יותר שלמידה כזאת נזקקת להם.

ישנה תפישה מוטעת ששמה את המבחנים כמטרה שלשמה יש ללמוד ולא כסטנדרט דוגם כפי שהם. כאשר מתקיים בלבול זה והמבחן הופך מכלי למטרה הדרך לשמר את ציוני הבחינות הגבוהים, נעשית בצורת למידה שטחית ולא מעמיקה – “להקיא על התלמידים את החומר” לקראת מבחן. אופן זה של לימוד הוא אינו נכון וגם אינו מביא לתוצאה מיטבית כפי שאנחנו רואים במחקים שהוכיחו שתלמידים אשר קיבלו משימות שתבעו מהם עבודה אינטלקטואלית- למידה מאתגרת ומעמיקה – הגיעו לתוצאות גבוהות יותר גם במבחנים. יותר מכך, תלמידים שלמדו באופן זה של למידה אותנטית ומשמעותית לעומת למידה מסורתית הקטינו את הפערים בכיתה עצמה.
ניתן להסיק שעל מנת להשיג תוצאות טובות, גם ברמת המבחנים הסטנדרטיים, יש לבצע למידה מעמיקה ומשמעותית המגובה בלימוד מערב, חוויתי והתנסותי.

במידה ובכיתתנו ישנו ילד כמו פורסט גאמפ, נכנס פגישה פדגוגית עם הצוות הרלוונטי, שמכיר את הילד ואת המקרה, נדון בחוזקותיו ובחולשותיו וננסה להעביר את החומר באמצעים שידברו אליו ויהיו קרובים לעולמו.

הילד המדובר רואה לנגד עיניו מטרות בטווח הקצר, ולא חושב על השלכות עתידיות. לכן נציב בפניו משימות קצרות ומעמיקות, הממשות את החוזקות שלו ומעוררות את סקרנותו. על ידי כך יגיע התלמיד לכדי שליטה בתוכן וכתוצאה מכך  להצלחה גם במבחני הבגרות.

יתרונות המענה שגיבשנו: הטמעת החומר בצורה מעמיקה ובאופן מותאם עבור הילד החלש בכיתה.

חסרונות: הילד לא מקבל כלים לעבודה לטווח הארוך.